בית המשפט העליון נדרש לסוגייה זו בהליך שנדון בשנת 2018.
נהג רכב אשר היה מעורב בתאונה גרם לנזק לכלי רכב שהיו מעורבים בתאונה.
בסמוך לאחר התאונה נמדדו בגופו על ידי מכשיר הינשוף המשטרתי כמות של אלכוהול פי חמישה מהכמות המותרת בחוק.
מהן טענותיה של חברת הביטוח
מכיוון שהנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול בכמות גבוהה מהכמות המותרת אין תחולה לפוליסת ביטוח מקיף של הרכב.
לטענתה, מדובר במקרה ביטוח אשר אירע במתכוון ומכאן שהיא זכאית לפטור מלא או חלקי.
מה אומרת הפוליסה התקנית?
בפרק ג' לפוליסה התקנית מנויים החריגים לחבות המבטח, ובהם נכלל מקרה של "אבדן או נזק שנגרמו בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת סמים מסוכנים, כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים, לענייננו, חשובה העובדה כי בין חריגים אלה לא נמנה מקרה בו נגרם אבדן או נזק בשל היות נהג הרכב נתון להשפעת אלכוהול.
על כן, על פי הפוליסה התקנית, אליה כפופה חברת הביטוח, רק במקרה שאדם נהג ברכב בהשפעת סמים מסוכנים תישלל תוקפה של הפוליסה.
מהי דוקטרינת האשם התורם מבחינה משפטית ?
חברת הביטוח טענה כי יש להחיל את דוקטרינת "אשם תורם" ומכוחה לנכות חלק מהפיצוי את חלקו של הנהג באחריות לקרות התאונה, משום ששתה אלכוהול, דבר שיכול היה להימנע ממנו.
דוקטרינת "האשם התורם", שמקורה בדיני הנזיקין, מאפשרת הפחתה בשיעור הפיצויים במקרה שבו תורם הניזוק לקרות הנזק.
היא מתבססת על הנחת היסוד שהכרעה בשיטה הבינארית של "הכל או לא כלום" אינה צודקת. דבר זה מאפשר תוצאה הוגנת ומוסרית יותר מן התוצאה הדיכוטומית המטילה על אחד מן הצדדים את מלוא האחריות ופוטרת את הצד האחר באופן מוחלט.
מה קבע בית המשפט?
על אף ששיקולי הרתעה מפני התנהגות מופקרת של מבוטחים ראויים להגנה משפטית, אלה אינם השיקולים העיקריים העומדים בבסיס דיני הביטוח, שכן, עיקרון יסוד של דיני הביטוח הוא, כי פוליסת ביטוח בה מתקשרים מבטח ומבוטח נועדה להגן על המבוטח גם מפני רשלנותו שלו בקרות אירוע הביטוח.לפיכך, נקבע, כי אין לאפשר לחברת הביטוח פטור מכיסוי הנזקים שכן הדבר עלול להוביל להפרה של ההסכמים בין חברות הביטוח למבוטחים שלה ומוסד הביטוח יאבד מכוחו באופן משמעותי עד כדי ריקונו מתוכן.
עוד נקבע כי מאחר ופוליסת הביטוח התקנית אינה כוללת תנייה המחייבת נהיגה זהירה של הנהג, אין מקום להפחית את הפיצוי מכח דוקטרינת האשם התורם.
רע"א 2843/18
